התינוק שלכם גדל והתפתח, וסוף סוף אתם מרגישים שהעניינים תחת שליטה. יש לכם כבר שגרה מוכרת וסדר יום צפוי למדי, ואולי אפילו קצת ערב לעצמכם.
ואז מגיע השלב הזה – השלב שבו התינוק שלכם מתחיל להתעורר באמצע הלילה כאילו זה אמצע היום. ערני וחייכני לחלוטין, הוא רוצה לשחק ולתקשר, והעייפות ממנו והלאה.
מכירים את זה?

מה כבר ביקשנו? לישון 8 שעות ברצף... זהו חלומו הרטוב של כל הורה לתינוק או פעוט צעיר. אז מה הקטע? מאיפה כל האנרגיה הזו באמצע הלילה? מה גרם לו להתבלבל ככה?

יכולות להיות מספר סיבות שתורמות להופעה של חלונות ערות ליליים. כתבתי עליהן בפוסט נפרד ואני ממליצה להציץ בו, כי במקרים רבים יש באפשרותנו לשפר את המצב.

אבל בפוסט הזה אני רוצה להתמקד דווקא בנירמול. כי חלונות ערות הם תופעה עתיקה מאוד.

אז מה אם אספר לכם שהיו זמנים בהם דווקא התינוק שלכם הפגין את דפוס השינה הנורמלי? שינה של 8 שעות ברצף הינה ככל הנראה תופעה חדשה בחיינו, ואולי לא התקיימה בכלל עד לפני כמאתיים שנה?

ישנן עדויות רבות המראות, כי יתכן והשינה הרציפה אינה טבעית לבני האדם, והיא תוצר של התרבות המודרנית - תרבות שנהנית מתאורה מלאכותית ומבילוי עד השעות המאוחרות, שמקדשת את העבודה הרציפה מתשע בבוקר ועד הערב.

אז כיצד ישנו בני האדם לפני שהאירו את הרחובות, עבדו במפעלים, ויצאו לברים? התשובה מפתיעה ומרתקת.

בספר שהתפרסם ב 2005 "At Day's Close: Night in Times Past", מצוטט ההיסטוריון רוג'ר אקירך למעלה מ 500 מקורות מהמאות הקודמות, המתארים דפוס שינה שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים.
על פי מחקרו, שארך כ 16 שנים, עולה כי בעבר היה מקובל להתחיל את שנת הלילה כשעתיים לאחר השקיעה, ולהתעורר כארבע שעות מאוחר יותר. זמן הערות הלילי הזה נמשך כשעה-שעתיים, ואחריו היתה שינה נוספת, שנמשכה עד שעות הבוקר המוקדמות.
אנשים ישנו כ 8 שעות, אך הם לא ישנו אותן ברצף, כי אם בשתי שינות נפרדות.

המקורות שמצא אקירך השתמשו במונחים כמו "השינה הראשונה" ו"השינה השניה", ו"הזמן בין שתי השינות" (שכונה "The Watch"), אליו התייחסו כאל פרק זמן שכדאי להקדיש לרגיעה, עבודה רוחנית, יצירה, קבלת החלטות, פירוש חלומות, ואהבה...

המקורות שצוטט (מתיקים רפואיים, עדויות בית משפט, ספרי רפואה ואפילו בספרות), לא התייחסו אל דפוס שינה מפוצל זה כאל בעייתי. נהפוך הוא, הם התייחסו אליו בשיוויון נפש, כאל משהו טבעי ומובן מאליו.

אקירך אינו הראשון שהעלה את ההשערה כי שינה רציפה אינה השינה הטבעית לנו. בניסוי שנערך בשנות ה 90', 14 נבדקים הוחזקו בתנאים בהם נמנעה מהם לחלוטין תאורה מלאכותית. לאחר מספר שבועות ללא נורות, טלויזיה או מחשב, הנבדקים החלו לשנות את דפוס השינה שלהם. הם הפסיקו לישון 8 שעות ברצף, והחלו להראות דפוס אחר לגמרי. הם נרדמו מוקדם, קצת אחרי חצות הם התעוררו, היו ערים כשעתיים, ואז נרדמו שוב. בדומה לעדויות שמצא אקירך מהמאות הקודמות.

גם היום אפשר למצוא תרבויות בהן מקובל לישון שינה מפוצלת. אומנם כבר אין רבות כאלה, אבל בחברות מסורתיות (המעטות שנותרו) שאינן כפופות ללוחות זמנים נוקשים, אנשים מתעוררים בלילה, עשויים לעסוק בפעילות כלשהי בזמן הזה, וחוזרים לישון כשהעייפות חוזרת. הם לא מתייחסים לזה כאל בעיה אלא כתופעה נורמלית וטבעית. נתקלתי פעם בסיפור על אנתרופולוג שהתקשה לראיין את האוכלוסיה המקומית בנושא התייחסותם לשינה, משום שבשפתם לא היתה קיימת המילה "אינסומניה" (=נדודי שינה). לא שהתופעה לא היתה קיימת, היא היתה שכיחה למדי, אבל היא פשוט לא נתפסה בעיניהם כבעיה.

העדויות הכתובות המתייחסות לשינה מפוצלת מתחילות להיעלם לקראת סוף המאה ה 17, ובמאה ה 19 כבר כמעט שלא ניתן למצוא לכך איזכורים.

אנשים התחילו לישון אחרת.

הגורמים שתרמו לכך היו כניסתה של תאורה מלאכותית ברחובות ובבתים, תרבות הבילוי המאוחר (שהתאורה הפכה כעת לאפשרית), והמהפיכה התעשייתית שהוציאה אנשים לעבוד שעות ארוכות ללא הפסקה.
שעת השינה נדחתה ואנשים התחילו ללכת לישון מאוחר. שעות הלילה המיוחדות, שהוקדשו לרגיעה והתכנסות, נדחקו החוצה - לטובת השלמת שעות שינה לקראת עוד יום עבודה.

היתכן ומזה מאתיים שנים אנו ישנים באופן שאינו תואם את ברירת המחדל הטבעית של השעון הביולוגי שלנו??

ביחד עם הופעת דפוס השינה הרציפה, התחילו להופיע גם אזכורים ראשונים ל"אימוני שינה" אצל ילדים ותינוקות. ב 1829 הופיע במגזין רפואי אמריקאי (Journal of Health) הסבר המפרט כיצד לגרום לילד להפסיק עם דפוס השינה המפוצל...

דפוס שינה טבעי לגמרי הפך באופן רשמי ל"בעיה".
מאז ועד היום מנסים בני האדם לגרום לתינוקות שלהם להתאים את עצמם לדפוסי השינה החדשים, אלה התואמים את אורח החיים המודרני. אבל דפוסי השינה הללו אינם מתאימים להם. תינוקות הם יצורים פרימיטביים, לא מודרנים. הם נשלטים ע"י רפלקסים ומנגנונים פיזיולוגיים, ואילוצים תרבותיים פשוט אינם חלים עליהם בשנים הראשונות לחייהם.

לצערי הרב, רבים הם ה"מומחים", המאיימים על הורים טריים, כי אם לא ילמדו את ילדם לישון, הוא לעולם לא ילמד לעשות זאת. ביושרין או בעקיפין, הם מעבירים להורים את המסר, כי ילדם ישן באופן שאינו תקין, והם יכולים לתקנו. אבל המציאות היא שדווקא התינוקות שלנו הם אלה שמפגינים שעון ביולוגי תקין. מה שאנחנו ההורים רוצים, למעשה, זה שהוא יתקלקל כבר... שיהיה מקולקל, בדיוק כמו שלנו. הרי מי רוצה שילדו יתעורר עם הזריחה, ירדם לאחר השקיעה (כשההורים עוד בעבודה), ויהיה ער שעתיים בלילה?

לשמחתנו, בני האדם הם יצורים סתגלניים במיוחד. השעון הביולוגי שלנו למד להתאים את עצמו לדרישות המקובלות בחברה בה אנו חיים. למדנו להסתדר עם שינה רציפה, למדנו להסתדר עם שעות עבודה ממושכות, למדנו לוותר על הסייסטה בצהריים, למדנו לישון עד מאוחר וללכת לישון מאוד מאוד מאוחר... באותו האופן ישתנה גם השעון של הילדים שלנו.

התאורה המלאכותית, הטלויזיה, ארוחות הערב המאוחרות, ואורח החיים המשפחתי יעשו את שלהם. תינוקות וילדים רגישים לאיתותים חברתיים, ובגיל המתאים לכך, הם ילמדו מה מצופה מהם. דרך צפייה, חיקוי, ורצון להשתייך ולרצות, הם ילמדו לוותר גם על "הזמן בין שתי השינות", כשיווכחו שוב ושוב שבלילה כולם ישנים, ואין פרטנרים למשחק.

והערה קטנה למבוגרים שביניכם, שקוראים ונדהמים לגלות שדפוס השינה המפוצלת מתאר בצורה מדויקת את הפרעת השינה שלהם... לא כולנו מסתדרים עם הכפייה התרבותית של שינה רציפה. לחלקנו מנגנונים חזקים שמסרבים להשתנות. אם גם אתם מתעוררים בלילה ומתקשים לחזור לישון, הפסיקו להלחץ מזה (הרי בינינו, זה רק מדיר יותר שינה מעיניכם...) במקום להתייחס אל נדודי השינה שלכם כאל בעיה, המהווה מקור מתח וחרדה בחייכם, הפכו אותה לזמן איכות שלכם עם עצמכם. אם תתחילו לישון כמו תינוק, אולי זה יעשה לכם רק טוב...

באהבה
שירלי

אם מצאתם את התוכן מעניין, אתם מוזמנים לשתף!

לקריאה נוספת בנושא, חפשו בגוגל על segmented sleep.

אם אתם מחפשים קהילה מחבקת ותומכת, שחושבת שתינוק צריך לישון כמו תינוק, ולא כמו מבוגר – הצטרפו לקבוצה הסגורה שלי, המדריך המציאותי לשנת תינוקות, ולקבוצת הבת שלה - המדריך המציאותי להורות מקושרת.